תל אביב | דירה

יש לי רק אופירה אחת. אופירה שהייתה המפקדת שלי. אופירה, אמא של אורן ז"ל. אופירה החברה. אופירה המייעצת. ואופירה שהתקשרה יום אחד להתייעץ לגבי בית שרצתה לרכוש, וביקשה להבין את הפוטנציאל שאני רואה בו. כולן אותה אופירה.
לאורך כל הדרך היא חזרה ואמרה לי: "אני לא רואה את מה שאת רואה." ואני? אני ראיתי. ראיתי את הפוטנציאל בבית התל-אביבי הסטנדרטי הזה, וידעתי שהוא יכול להפוך לבית חלומות, בית שיספר את הסיפור שלה, שיעטוף אותה ושירגש אותה בכל פעם שתיכנס בדלת.
היום, כשהפרויקט הסתיים, אני מסתכלת על התוצאה ומתרגשת מחדש. לא רק מהעיצוב, מהחומרים או מהפרטים הקטנים, אלא מהדרך שעברנו יחד ומהזכות שניתנה לי להגשים לאישה יקרה כל כך חלום גדול.
אופירה אהובה, תודה על האמון, על הסבלנות ועל הזכות להיות חלק מהמסע הזה. אני נרגשת מהתוצאה, אבל יותר מכל נרגשת שהצלחתי להגשים לך את החלום. ❤️