קיבוץ עין הנציב | בית פרטי

אז למה נסעתי עד לשם?
שנה 2001
הוא: קצין שמשרת איתי בחטיבת הנח"ל, קצין מוערך, רגיש לפקודיו אחד שכל אמא מאחלת שיהיה מפקד לבן שלה.
היא: יד ימיני עוזרת קצינת נפגעים בחטיבה הירוקה.
הוא: נאלץ לעבור ניתוח מסובך שאחרי החלמה הפך לכבד ראיה.
היא: המשיכה ללוות את המשפחה שלו ותומכת עם ליבה הגדול.
השנה 2004
הם: מתאהבים, מתקרבים ומקימים בית מדהים בישראל.
מביאים יחיד לעולם ילד יפה טוהר.
השנה 2011
הוא: לוקח את בנו לגן ונהג שהתעסק בנייד בזמן נהיגה, דורס את האבא והבן תוך כדי שהם עוברים במעבר חציה.
מיד שאני מקבלת את הבשורה הנוראית אני טסה לבית חולים רמב"ם פוגשת, מחבקת ולא עוזבת.
ממתינות לבשורות טובות. הבן יצא בנס עם פגיעות בינוניות.
אנחנו- צמודות צמודות האחת לשניה כל אותם ימים שהרגישו כמו חודשים. הימים התערבבו בלילות התערבבו בימים.
אחרי שמונה ימים, אנחנו בשיחה קרובה בחוץ והם, מבקשים מימנה להיכנס ולהיפרד מאהובה. היא ביקשה שאצטרף אליה.
שם בחדר הקר הבטחתי לה שאעשה הכל ולא אעזוב אותה. הבטחתי שאתמוך, אחבק ואקשיב לכל מה שתצטרך.
בשל גודל המשימה ביקשתי מימך,איפה שאתה בכלל נמצא באותם רגעים שתכוון, תעזור לי ברגישות שלך.
לאחר מספר חודשים, הצטרפה למשפחה הקטנה עוד נסיכה. שילוב נדיר של שניכם.
השנה 2019
ביום האזכרה שלך, התחלנו היא ואני ליצוק יסודות לבית החלומות שלכם בקיבוץ.
השנה 2020
סמוך לפסח ונגיף הקורונה הם עברו לגור בבית הזה.
אתה ממש נמצא שם, האלבומים הגיטרה ובעיקר ההחמצה שלא זכיתם יחד כמשפחה שלמה להיכנס בשער הבית הזה.
תודה לך יקרתי, שנתת לי את הזכות ללוות אותך בתהליך, מסע מרגש כל כך. את הוכחת לי שוב שאת לביאה אמתית ואני גאה בך ואוהבת אותך יותר ויותר.
תיהני מהבית המדהים שלא התפשרת בו על כלום ובצדק.
מאחלת לך ולילדים, שבבית הזה יהיה שמחה צחוק ילדים ואושר.
ולך, המ"פ תודה על העזרה, אוהבת עד סוף ימי.